לפני מספר חודשים נועץ בי גנן, שהתלבט אלו מיני עצים לנטוע בחורשה בהרי ירושלים. הצעתי לו מספר עצים ביניהם אורן הצנובר, המצליח מאד באותו האזור. הגנן הגיב בשלילה ונימק כי "נמאס כבר ממראה האורן, אני מעדיף לנטוע עץ חדש ופורח דוגמת טבבויה". השבתי לו, שאיני בטוחה שטבבויה תשרוד בחורשה לא מושקית, מה עוד שהקרקע באזור הנטיעה גירית מאד והאזור משופע ברוחות עזות. הצעתי לו לבסס את מרבית החורשה על עצים, שיש איתם ניסיון מוצלח בתנאים דומים ואת העצים שאין לגביהם די ידע - לנטוע בכמות ניסיונית. למרות ההסתייגויות, החליט הגנן בסופו של דבר כי אינו מעוניין לנטוע כלל אורן הצנובר ואת מרבית החורשה ביסס על עצי טבבויה.
דוגמה זו ממחישה, כיצד לעתים נבחרים צמחים לנטיעה ולשתילה. הצמח החדש, המסקרן והפורח בשפע, מועדף על פניו של צמח ותיק, שהניסיון איתו חיובי.
מאז ראשית ההתיישבות בארץ וכן ב-60 שנות המדינה, מתקיים אקלום בלתי פוסק של צמחים. בתחילת שנות ה-50 פרסם ישראל גינדל ספרים המתארים את הניסיון באקלום, שנרכש עד אז. הוא מתאר עצים חדשים יחסית, שבחן, דוגמת אילנתה בלוטית ופרקינסוניה שיכנית. עצים, שעם השנים למדנו להכיר היטב כיוון שהפכו למטרד. אחרים, דוגמת אלביציה ורודה או בומבק צייבה (בומבק הודי) (Bombax ceiba (Bombax malabaricum, מצויים בגנים וחביבים על הגננים עד היום. מאידך מתאר גינדל עצים אחרים, דוגמת פארון (קלודנדרון) הכף (Calodendrum capensis), שאמנם מצויים בארץ פה ושם, אך הם עדיין בחזקת צמחים לא מוכרים וצמחים נוספים שנעלמו ואינם (דוגמת אלביציה אילמרי - Albizzia aylmeri).
שנים רבות של בדיקת צמחים בקיבוצים ובגנים דוגמת חוות הנוי או מקווה ישראל, הניבו ידע רב וספריהם ומאמריהם של רות בנימין, דוד זיידנברג, דוד צפריר, חיים לטה ואברהם שטיינמן ריכזו והפיצו את המידע לציבור.
גם משרד החקלאות הצטרף למשימה - יצחק יפה וישראל גלון אספו ורכזו נתונים מכ-70 חלקות אקלום ברחבי הארץ והעבירו אותם לקהל הגננים.
מעניין הדבר, כי צמחים מסוימים נבדקו שוב ושוב לאורך השנים. גינדל מתאר את האלביציה הצהובה, אך זו נבדקה שוב על ידי יצחק יפה בשנות ה-70 כצמח חדש ובלתי מוכר. מסקנותיו של יפה הביאו ל"פריצת" מין זה והוא נפוץ כיום ברחבי הארץ. תהליך דומה התרחש בחוות הנוי, במקווה ישראל ובעוד מקומות. צמחים דוגמת אוזן-דב כלאיים ואבליה גדולת- פרחים הופצו אל גנים ברחבי הארץ לעומת אחרים כמו ברכילנה דו-גונית (Brachylaena discolor) או ארגניה קוצנית (Argania sideroxylon), שנותרו עלומים ונבדקים היום מחדש.
לאורך השנים ישנם מספר צמחים, שנבחנו בחלקות תצפית ונמצאו כצמחים איכותיים, אך הם אינם מצליחים "לפרוץ". ביניהם אלון אנגלי, קניאורון תלת- זרעי (Cneorum tricoccon), סהרון קשה-עלים, סופורה אמריקנית ואחרים. הם אמנם מוכרים ומצויים פה ושם, אך לא בקנה מידה שראוי שצמחים מצטיינים כאלו יופצו. בעלי המקצוע ממליצים עליהם שוב ושוב אך צמחים אלו, שמגלים תכונות של עמידות לתנאים קשים, צנועים במראם וכך הם מצויים במספר גנים מועט.
בשונה מענפי חקלאות אחרים בהם הושקעו תקציבי מחקר ופיתוח, בגינון עיקר היוזמה הגיעה מגנים בוטניים או מגני הדגמה וכן מגופים פרטיים ומסחריים. אמנם נעשו עבודות מספר, למשל על ידי יוסי בן-דב מהמכונים למחקר שימושי (בחינת צמחים עמידים לתנאי יובש ומליחות) ורן פאוקר מניר עוז (בחינת צמחים "חסכניים במים") אך הן לא היו רבות.
בתחילת שנות ה-90 החלו שתלנים ליזום "מהפכות" לאקלם ולייבא קבוצות צמחים וליצור אופנות בגינון. משתלת "וונדי" סחפה את הארץ עם צמחים אוסטרלים ומשתלת "צמד" הביאה את בשורת הערערים. קטלוגים צבעונים עם מידע החלו להופיע וצמחו גם משתלות מתמחות בתחומים שונים דוגמת דקלים (פרידלנדר), צמחי מים (עפרה צמחי מים), עצים (אלון) ועוד.
בשנים האחרונות נוספו לגן צמחים רב-שנתיים עשבוניים רבים ביניהם צמחי דגן וצמחים דמויי דגן ונראה כי אף לשמיים אין גבול.
בארץ רשומים כארבעת אלפים צמחי נוי המשמשים בגינון. מכל גל של "חידושים" ואופנה אנו נותרים עם מספר צמחים מייצגים שהופכים להיות "The good old boys". מהגל האוסטרלי נותרנו למשל עם מספר מיני גרווילאות מצטיינות (דוגמת גרווילאה קצרת-שיבולים או גרווילאה קהת-עלים - Grevillea obtusifolia), למדנו להכיר את תנאי הגידול (למשל, למדנו שמיני ישימונית מתאימים לרוב רק באזורי הארץ המדבריים) וישנם עוד מיני צמחים שאותם לא הפנמנו עדיין (קוליאונמה יפה - Coleonema pulchrum).
בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 עלה "עולם הצמחים" בגינון בדרגה נוספת - החלו להופיע זנים של צמחים - רב-שנתיים, שיחים ואף עצים. תרמו לנושא זה משתלות שונות (דוגמת בוטניקה) וגם סימה קגן המביאה ומטפחת צמחים כזנים.
"עולם הוורדים" עבר גם הוא תהפוכות. משימוש רחב בוורדים המשתייכים לקבוצות גנניות דוגמת "כלאי תה" "פלוריבונדה" וכדומה עברנו לקבוצות וזנים, שאחזקתן נמוכה יותר.
צמחי הבר לא מפסיקים לרתק את גנני הארץ - לאורך השנים עולה נושא זה כחוט השני בדיוני הגננים. למדנו, שכאשר משלבים צמחי בר בגן הנוי הרי זהו אקלום כמו אקלום של צמח זר ויש ללמוד את התנאים האגרו-טכניים המתאימים להם.
גם בתחום פרחי הבר למדנו, כי יש לדעת כיצד לטפחם.
קיימות קבוצות נוספות של צמחים הקיימות בארץ, בעיקר בקרב חובבים ו"משוגעים" לדבר: סחלבים, סוקולנטים, עצי פרי אקזוטיים, קמליות ועוד. צמחים רבים שאינם מוכרים ו/או נפוצים מצויים גם בגנים בוטניים, דוגמת הגן שבגבעת רם.
בשורה התחתונה, בארץ יש כמות אדירה של צמחים - חלקם מוכרים וחלקם פחות. אחת הבעיות שקיימת כיום היא נושא הזיהוי של צמחים רבים. לעתים אנו פוגשים צמח המופץ בשם שגוי או בכינוי מסוים, כאשר למעשה זהו צמח שונה. מוכרות הדוגמאות של אריגרון קרווינסקי (Erigeron karvinskianus) שהיה מוכר שנים רבות כויטדיניה אוסטרלית (Vittadinia australis) או הדורנטה ה"תאילנדית" שזוהתה כדורנטה מצויה 'זהובה' (Duranta erecta 'Golden'). לעתים צמחים מסוימים מובאים כ"צמחים חדשים", כאשר הם בעצם מצויים כאן כצמח לא נפוץ או שזיהויים שגוי.
ניתן לסכם ולומר, כי בארץ קיים מגוון צמחים רב. לאורך השנים נבחנו צמחים רבים ופורסם לגביהם מידע. חלקם "פרצו" אל התודעה הגננית וחלקם נפוצים פחות, או שנעלמו. במשך השנים היו גלים ואופנות של צמחים מטיפוסים מסוימים (אוסטרלים, ערערים, דקלים וכדומה), כאשר בשנים האחרונות ישנה מגמה למעבר ממינים לזנים. אך קיימים בארץ צמחים רבים שאינם מזוהים כראוי, והידע לגביהם שגוי.
כתבה, אביגיל הלר
הכותבת היא ממ"ר לגננות ונוי, תחום פרחים, הנדסת הצומח גננות ונוף, שה"ם
