הערכת סיכונים בעצים

תקציר

בארץ ידועים כמה מקרים של נזק כתוצאה משבר בענפי עצים או התהפכותם. לרוב הנזקים הם לרכוש אך היו גם כמה מקרים בהם נגרמו נזקי גוף ואף מוות. במאמר זה מוצגת הגישה שפותחה בארץ להערכת סיכונים בעצים. הבדיקה מבוססת על בדיקת סימנים חיצונים, כגון התנוונות בנוף או השפעת פתוגנים, השתייכות העץ לקבוצת סיכון, כלומר היותו חסון או נוטה לשבר מטבעו. כמו כן, נבדקת השפעת הסביבה על העץ, דוגמת השקיה, השפעת רוחות וכדומה. בנוסף, מוצגים בסוף המאמר מכשירים ואמצעים שונים להערכת סיכונים בעצים, אשר מאפשרים לבצע בדיקות פנימיות ומצויים בשימוש בעולם. אנו סוברים, כי בידע הקיים היום בארץ ובעקר בניסיון המצטבר ניתן לבצע הערכת סיכונים טובה ומדויקת למדי, ולהקטין חלק נכר מהסיכונים הקיימים, בעיקר השכיחים שביניהם דוגמת שבר ענפים. עדיין ישנו טווח מסוים של חוסר דיוק בהערכה ואי וודאות באשר לכושר החיזוי למקרה של נפילה או שבר.

האם יש בידינו כלים להערכת סיכונים בעצי תרבות או יער ?

האם ניתן למנוע שבר ענפים ונפילת עצים, וכמובן להשיג בכך את המטרה העליונה של מניעת פגיעה בנפש.
מצבו של מומחה הנדרש להעריך אפשרות של שבר או התהפכות וגרימת נזק, בעתיד הקרוב או הרחוק, דומה לשל מהנדס הניצב בפני מבנה ישן לשימור. אך בעוד שלמהנדס יש כלים הנדסיים ]מתמטיים[ לחישוב, בידי האגרונום אין די כלים, מאחר שהעץ הוא חומר חי ומשתנה והכלים אינם מדויקים דיים.
גם אם מבחינים בעץ המדובר בסימני ריקבון, נזק או שברים גדולים קודמים ויש להניח שקיימת סכנה, עדיין קשה להעריך מתי בדיוק יגרם הכשל ותהיה שבירה.
מצד שני, עץ יכול להיות חלול ועדיין יציב מאד. קיום חלל בעץ יכול להעיד על פעילות פטריות שפוגעות בעצה התומכת את העץ, או היעלמות ספונטנית טבעית של עצת הגלעין הפנימית; אולם בין תהליכים אלה לבין קריסת העץ יכולות לחלוף שנים רבות מאד שכן במקביל בכל שנה העץ מצמיח בד"כ טבעת שנתית נוספת בהיקף הגזע מבחוץ.

המאבחן עושה שימוש בכלים הבאים:
א. בדיקת סימנים חיצונים
ב. שיוך העץ לקבוצת סיכון
ג. השפעת הסביבה על העץ
ד.בדיקות פנימיות

ראוי להדגיש כי האבחנה והערכת הסיכונים היא רק תחילתו של התהליך בהקטנת הסיכון וכי טיפול ואחזקה מקצועיים ושגרתיים הם הכלים המעשיים החשובים למניעה או צמצום הסיכונים שאובחנו. התודעה והמודעות לקיומם של אותם סיכונים הם השלב הראשון בכל הקשור לטיפול בגורמי הסיכון בעצים. הקפדה על טיפול מקצועי חוזר ונשנה ומעקב להערכת סיכונים בשיטות המוצעות יש בהם להקטין בוודאות נזקי שבר ונפילה באופן משמעותי.

אלו עצים עשויים להיות מסוכנים?

כמו בכל אורגניזם חי, בעצים קיימת הזדקנות טבעית וירידה בחיוניות. תורמים לכך תנאי הסביבה, פגעים הקשורים במחלות ומזיקים, בפגעים מכניים ואחזקה לקויה. עם השנים אנו מבחינים בריקבון של עצת הגלעין הפנימית, המקנה לגזע את חוזקם המכני, בהתנוונות של ענפים ובתמותת שורשים חיוניים. כתוצאה מכך, לאחר שנים רבות בד"כ, עצים או גזעים מתמוטטים.

ישנם מינים הנוטים להזדקן מוקדם יותר מאחרים ותוחלת החיים שלהם קצובה לעשרות שנים – אזדרכת מצויה (Melia azedarach), רוביניה בת- שיטה (Robinia pseudo-acacia), מיני בוקיצה (אולמוס.Ulmus spp) ועוד, ואחרים מאריכי חיים מאות שנים מיני אלון (.Quercus Spp), מיני אלה (.Pistacia spp) ומיני מיש (.Celtis spp).

• גיל העץ, ישנם עצים הנוטים להשבר בהגיעם לגיל רב שנים דוגמת מיש דרומי (Celtis spp) או אורן הצנובר (Pinus pinea), אף מעל 50 שנה. אזדרכת מצויה ( Melia azedarach) או צפצפה מכסיפה(Populus alba ) עלולות להישבר כבר לאחר עשרים או שלושים שנה, בעצים אלו התופעה קשורה בדרך כלל בריקבון.
• גודל העץ, ככל שהעץ גדול וגבוה יותר ומשקלו רב יש להיזהר משנה זהירות בשיקול הדעת לגביו, שכן אם יגרם כשל, הנזק שעשוי להיגרם בעטיו יכול להיות מסוכן במידה רבה.
• מין העץ ושיוכו לקבוצת סיכון, זאת, על פי תכונות מין וסוג העץ.

סיבות לשבר

שבר ספונטני - קיימים עצים הנוטים לשבר ספונטני, לדוגמא גרווילאה חסונה (Grevillea robusta) או איקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis), ואילו אחרים מאופיינים בעצה חסונה, כגון מיני ארז (.Cedrus spp) או מיני אלון ( .Quercus spp).
שבר בעקבות פצעי גיזום - ישנן עצים הנוטים לשבר בעקבות פצעי גיזום וחדירת פטריות פתוגניות.לדוגמא : מיני אשל  Tamarix spp חרוב מצוי (Ceratonia siliqua)  או   מיני קזוארינה (Casuarina spp ).
שבר בעקבות פעילות פתוגנים - עצים הנוטים לשבר בעקבות פעילות פתוגנים, גם אם לא נעשו פצעי גיזום:מיני מילה  (Fraxinus spp), כליל החורש (Cercis siliquastrum), מיני תות(.Morus spp) או אלמוגן רחב-עלים (Erythrina corallodendrum).

השפעת הסביבה על ההסתברות לשבר של העץ 

שכיחותם של שברים או נפילה של עצים עשויה להשתנות בהתאם לתנאי האקלים, חשיפה לרוחות, סוג הקרקע ועומקה, ותנאי ההשקיה או הקרבה למקור מים קבוע.

שבר - בארץ עצים רבים נוטים להישבר כאשר הם מקבלים השקיית יתר או כאשר הם סמוכים למקורות מים או מי תהום גבוהים, שאז צימוח הנוף נמרץ ביותר, לדוגמא איקליפטוס המקור (E. camadulensis), פיקוס חלוד (Ficus rubiginosa) או אדר סורי ( Acer obtusifolium) מיני עצים רבים נשברים מעומס שלג, למשל: מכנף נאה (Tipuana tipu), אלון השעם (Olea europaea) אירופאי זית או (Arbutus andrachne) מצוי קטלב ,(Quercus suber) הגדלים באזורים בהם אירועי שלג הם נדירים עלולים להישבר כאשר אירוע כגון זה מתרחש.בישראל עקירה ונפילה בעקבות רוחות חזקות אינה שכיחה אבל אירועי שברים ונפילה של ענפים שכיחים הרבה יותר. מין עץ הגדל באזור משופע ברוחות יהיה בדרך כלל עמיד לרוחות ולשבר יותר מעץ שגדל באזור מוגן ונחשף לפתע לרוח עזה.

נזקי פתוח - עבודות פיתוח הגורמות לחיתוך מערכות השורשים בעצים או שינוי בניקוז ואו במפלס הקרקע בקרבת בסיס הגזע יכולות להשפיע באופן דרמטי על נפילת עצים, גם כאשר אלו  חסונים ובריאים. תופעה זו שכיחה יותר באותם מיני עצים שמטבעם נוטים ליפול, כדוגמת ברוש מצוי (Cupressus sempervirens) ואורן ירושלים (P. halepensis).

מהלך סקר העצים

בדיקת סימפטומים חיצוניים במראה העץ ובענפיו,
מבט מקרוב -

• איתור חללים בצאור השורש בגזע או בענפי השלד.
• לימוד ואיבחון הסטוריית העץ.
• האם יש ריבוי ענפים היוצאים מאותה נקודה.
• קיום ענפים ארוכים ועבים באופן יחסי.
• ענפים כבדים באופן יחסי לאחרים.
• זוויות הענפים.
• ענפים שמוטים.
• סדקים ופצעים.
• חלל בקליפת הגזע.
• זיבת שרף.
• רטיבות על הגזע.
• קיום סימנים לפעילו מזיקים.

גורמים וסימנים נוספים לשבר בענפים

• התרוממות קרקע
• ריקבון באזור השורשים
• חיתוך שורשים מסיבות שונות
• קוטר בסיס הענף ביחס לקוטר הגזע.
• גיזומים קודמים לא מקצועיים.

חשוב לעשות טיפול סדיר ומונע בעצים, כדי למנוע סיכון.

• טיפולי גיזום להפחתת משקל,
• דילול ענפים (פתיחת נוף ו"חלונות") בצמרת העץ למשל, יכולים להפחית או למנוע סיכון.
• קשירת ענפים באמצעות כבלים או חיבורם במוטות.
• ניתן לתמוך בענפים כבדים או בגזעים, שיש חשש לקריסתם באמצעות "קביים" מלאכותיים.

חשיבות המקצועיות  

טיפולים מונעים ומשמרים – גיזומים, קשירה בכבלים, חיבור במוטות או תמיכה – יכולים להקטין את הסיכון ולאפשר את קיומו של העץ לעשרות שנים נוספות.
מנגד, כאמור, במקרים רבים, גיזומים לא מקצועיים הם אלו שגורמים לנזק עתידי ולכן גם גיזומים שגרתיים צריכים להתבצע על פי מפרט ברור, בליווי של אגרונום וע"י "גוזם מומחה".

סיכום

העץ הצעיר אינו צפוי להיות מסוכן. כאשר העצים מתבגרים ומזדקנים החיוניות שלהם פוחתת והם נפגעים ממזיקים וגורמי מחלה, מגיזומים לא מקצועיים, מתנאי סביבה שאינם מיטביים ומהצטברות נזקים במהלך השנים.
כשם שיש הבדלים גנטיים באורך החיים של בני האדם ובתגובתם לגורמי מחלה, כך גם כל עץ (סוג, מין או פרט) מגיב באופן שונה.
ניתן להכליל ולומר כי במרבית מיני העצים חולפות לפחות 40-50 שנה עד שהם עשויים לאבד מהחיוניות שלהם, להינזק ע"י גורמי סביבה ולהוות סיכון. למרות האמור לעיל יש לתת משקל רב, כבר לאחר 15-20 שנה, לסיכון בעצים גדולים ומהירי צימוח.

הניסיון מלמד שלא ניתן למנוע לחלוטין שבר או נפילת עצים ואף מקרים טרגיים של פציעה ומוות. עם זאת, בשנים האחרונות גופים שונים הבינו את הצורך בהתמודדות עם הערכת הסיכונים בעצים ומקיימים סקרים והתייעצות עם בעלי מקצוע להערכת אותם סיכונים.

בארץ המחוקק לא נתן את דעתו לקבוע כללים בכל הקשור להערכת סיכונים בעצים, לא באמצעות מכשור ולא באמצעים אחרים. הגם שסקרי בטיחות מבוצעים בפועל על-פי אותם מדדים וכלים שתוארו כאן, הרי שלמעשה לא קיימות תקנות, מפרט או הנחיות מקובלים כיצד לבצע סקר הערכת סיכונים בעצים.

כותבי מאמר זה סבורים שהגברת המודעות והחינוך לנושא, יחד עם פרסומים נאותים, ריכוז הידע המצטבר, גיבוש נהלים ברורים להערכת סיכונים בעצים, ביצוע סקרים והעסקת גוזמים מקצועיים יש בהם בסופו של דבר לאפשר קיומם של עצים בוגרים ובכלל בעיר ובשטחים הפתוחים ועדיין ליצור סביבה בריאה ובטוחה.

מבוסס על מאמר שפורסם בעיתון האינטרנטי"יער" של קק"ל בנובמבר 2011 (גיליון 12)
http://www.kkl.org.il/yaar-periodical