רותם המדבר
במישור החוף אנחנו מסתכלים בקנאה לכיוון צפון ומזרח ומפרגנים לנהנים בשלג.
אצלנו בחצר הסמוכה צריך להסתפק בפריחה חורפית קלה.
בין כל הצהוב והצבע של גבעות הכורכר של חוף הים באזור רמת פולג, צץ לעין צבע לבן שנמרח על פני שרידי הדיונות אחרי שטרקטורוני השטח גמרו לחרוץ בו סימנים כואבים.
שם פגשתי את רֹתֶם הַמִּדְבָּר (שם מדעי: Retama raetam).
ממלא את הארץ
צמח מוגן השכיח למדי בשטחי החולות שבצפון הנגב, באפיקים יבשים של נחלים בכל השטח המדברי בבקעת הירדן ובחולות מישור החוף.
כמעט כל מקום שהגעתי אליו בשרותי הצבאי, נצבע גם בגוון הלבן של הרותם.
בעונת פריחתו, בחודשי החורף, מתכסה השיח בתפרחת מרהיבה של פרחים פרפרניים קטנים, לבנים עם כתם סגול קטן.
פרחי הרותם עשירים בצוף. ההאבקה נעשית על ידי חרקים. ללא הפריחה, מראהו לא מרשים במיוחד, כמו רוב סוגי הצמחים האופייניים לאזור הנגב. ברוב עונות השנה הוא קרח מעלים. רק בתקופה קצרה בעת הלבלוב, מצמיח הרותם עלעלים קטנטנים, המתייבשים עם עונת היובש.
שורשי הרותם העמוקים הם אחת מדרכי ההסתגלות של הצמח לחולות הנודדים ולמדבר. לרותם מערכות שורשים כפולה; שורשים המגיעים לעומק 20 מטרים ויותר המשמשים בימי הקיץ, ושורשי רוחב לקליטת מים בחורף.
צמח הרותם מופיע במקרא:
בספר מלכים א' פרק י"ט פסוקים ד', ה', הנביא אליהו נח במדבר בצל הרותם: "וְהוּא־הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָת (אֶחָד); וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב, עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי־לֹא־טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי׃ וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן, תַּחַת רֹתֶם אֶחָד".
בספר תהילים פרק ק"כ פסוק ד': "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים; עִם, גַּחֲלֵי רְתָמִים".
ראו גם מדרש תהילים קכ - ט'. בראשית - רבה נ"ג - י"ג.
שימושים רפואיים
לרותם שימושים רפואיים בקרב כמה חברות מסורתיות ובקרב כמה מקהילות ישראל שבהם היה מוכר. מיהודי תימן מוכר השימוש ברותם המדבר כמרפא למחלת הצהבת.
מסורת הריפוי הייתה נתונה בידי משפחת מוסא בן חיים בדיחי. עם עלייתם ארצה, המשיכו בני המשפחה במסורת קטיפת הגבעולים וייבושם בחולות נתניה וגבעת אולגה, ואף סיפקו את הצמח לנזקקים לו בצירוף דף הוראות. דיווחים שהתקבלו מעדים עולי תימן מצביעים על יעילותו הרבה בהורדת רמת הבילירובין בקרב אנשים חולי צהבת. עם זאת, הצמח עלול להיות רעיל ואף לגרום למוות, שכן שימוש במינון גבוה מדי של התרופה הנעשית ממנו עשויה להביא לכשל נשימתי.
הבדואים משתמשים ברותם כתרופה נגד כאבים שונים, נגד פצעים וכתרופה למחלות ילדים. כמו כן מכינים גחלים מהשורשים.
קצת היסטוריה
סיפורים ואגדות רבות נקשרו בתכונת הרותם כחומר בערה.
אחת מהם קשורה לסיפור המיוחס לרב אשי, כן, ההוא מהרחוב.
פרט לכך שיש לו רחוב בתל אביב הרב אשי (352 - 427) היה מגדולי האמוראים ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל, פעל עד תחילת המאה ה-5, היה מעורכי התלמוד הבבלי ועמד בראש ישיבת סורא במשך 60 שנה.
האגדה שמיוחסת לו מספרת על קבוצת אנשים שהלכה במדבר וערכה בה סעודה. סדרו אש וצלו בשר. כשחזרה הקבוצה כעבור שנה לאותו המקום, עדיין ראו את אותן הגחלים כשהן לוחשות.
תמה על כך אחד האנשים ושאל את החכם אמימר (אמורא בבלי, מחשובי החכמים שבדורו ומראשי חכמי ישיבת נהרדעא) אשר ענה לו:
הגחלים בוודאי של רתמים היו. שכל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלה אע"פ שכבו מבחוץ, עדיין הן בוערות מבפנים.
כתב וצילם אבי שפייזמן