בכתובים מצויין לרווח השקיות על-מנת לחסוך במים. עד כמה ניתן להצמיא דשא מבלי לגרום לו נזק?
הצמח זקוק למעט מאוד מים לבניית גופו (ראו גידול צמחים בבקבוק אטום, שם הצמח גדל ללא תוספת מים). אם כן, למה הוא נובל כאשר חסרים מים בקרקע ? הצמח שורשיו בקרקע, ונופו באוויר. כאשר האוויר רווי במים (ערפל, גשם, 100 רווייה) הצמח לא מדיית מים. כאשר האוויר מתחיל להתייבש נוצר מתח מים שלילי, שגורם לצמח לדיית מים לאוויר, נוצר גירעון בעלים. גירעון זה הוא הכוח המניע את המים לעלות בגבעול, ש"מושך" את המים מהשורשים אשר קולטים מים מהקרקע. תהליך תנועת המים מנוצל על-ידי הצמח להעברת מינרלים ומומסים מהקרקע לנוף הצמח.
תנועת המים דרך הצמח "מייבשת" את הקרקע, וכתוצאה מכך מתח המים של הקרקע עולה עד לשלב בו מתח זה משתווה למתח המים באוויר. בשלב זה מתחיל להיווצר גירעון מים בתאי העלים והם מאבדים את הטורגור שלהם (כמו בלון שמוציאים ממנו אוויר). זו "נקודת הכמישה", שאם לא נשקה, בשלב זה את הצמח הוא יבול .
הדיות המרבי מתרחש כאשר מתח המים בקרקע קרוב ל-0, מצב שקורה מיד לאחר ההשקייה. גידול הצמח בזמן הזה הוא מרבי. מצב רצוי לגידולי מספוא או דשא למגרשי ספורט, שם נדרש חידוש מהיר של הדשא אחרי שחיקה.
בדשא "רגיל" מספיק גידול איטי. אחד המדדים לכך הוא הצורך בכיסוח אחת לשבוע.
מכל האמור עד כאן ברור שלחיסכון במים ראוי:
1. לרווח את ההשקיות עד כמה שניתן, להקטין בדרך זו את מספר הפעמים בתקופת זמן בהם מתח המים בקרקע הוא 0 (בהם הדיות הוא מרבי).
2. לדחות את ההשקייה עד קרוב לנקודת הכמישה מצב שכל אחד יכול ללמוד לזהותה. בשעות אחר הצהריים המוקדמות בהן עקת החום המרבית יש לבחון את הדשא, ולהשקות כאשר צבעו בשעה זו הופך מירוק רענן לירוק מט.
ב"נקודה ירוקה" אנחנו "מושכים" עוד מספר ימים (ראה תמונה) לשלב שבו הדשא יותר צמא, אבל מתאושש מיד עם ההשקייה.
בתמונה זו - הצד הימני לא הושקה 32 ימים, והצד השמאלי הוא כ- 12 שעות לאחר ההשקיה
נכתב על ידי רן פאוקר, ונלקח מאתר "נקודה ירוקה".
