כבר מנעורי ידעתי שאבלה את חיי בינות לצמחים. כל יום שאני שוהה בגן הנוי משמח אותי מחדש. בכל פעם אני מתפעמת מיפי הפריחות, מקישוטיות הפירות, מעלווה חיונית. מגזעים מפותלים ומצלליות מרשימות.
אך לא רק חוש הראיה מועשר בעת השהות בגן, ריח היסמין, רשרוש עלי הצפצפה, טעם הפירות והמגע עם האדמה מאפשרים לכל החושים להשתתף בחגיגה.
ההפתעות שמזומנות לכל מי שעוסק בתחום, בכל עת ובכל עונה גורמות להתרגשות ולהנאה בלתי פוסקת. אני יכולה לבקר באותו הגן שוב ושוב ובכל ביקור מראו שונה. אם בגלל השתקפות העונות (נשירה, לבלוב וכו׳) ואם בגלל שבכל פעם אני יכולה לגלות צמח חדש, שלא שמתי לב אליו בביקור הקודם והנה עכשיו הוא מתבטא בלוא הדרו ומושך את העין ואת הלב.
עם השנים למדתי להכיר באיכויות נוספות של צמחים:
חוסן לתנאים קשים
חיוניות לאורך כל עונות השנה
חסכנות במים, ועוד.
אך בראש וראשונה, השהייה בין צמחים מאפשרת עונג ושלווה, ואני מודה כל יום על כך שזכיתי להגשים את שחלמתי בנעורי.
קולאונמה יפה Coleonema pulchum (פיגמיים)
הקולאונמה רגשה אותי לראשונה בבית הרשת של המחלקה לפרחים בפקולטה לחקלאות. ענן ורוד של פרחים זעירים עטף אותי, ומיד ידעתי שזוהי הבחירה.
הקולאונמה שהובאה לארץ בידי פרופ׳ אברהם הלוי ז״ל היתה אחד מכמה נושאים שהוצעו לי כאפשרות למחקר עבודת גמר לתואר המוסמך. כאמור התאהבתי בה ממבט ראשון, אהבה שהפכה לרומן אינטנסיבי של שלוש שנים, ונמשכת למעשה עד היום.
קולאונמה יפה, הינה שיח בעל מופע מעוגל - מתבדר, שמוצאו באזור הכף שבדרום אפריקה. הפריחה מופיעה כתגובה לימים קצרים - כלומר החל מליבו של החורף ונמשכת אל תוך האביב. שלל פרחים ורודים קטנטנים מכסים אותו ומושכים את העין כבר ממרחקים. ענפיו המעוצים בחלקו התחתון ועשבוניים בחלקיו העליונים נושאים עלים צרים סרגליים והמראה המתקבל אוורירי, חיוני גם בעונות שאינו פורח.
מנסיוני הצמח מתאים לאזור ההר, השפלה והחוף, אך לפי תחושתי כדאי לנסות לגדלו גם בשאר האזורים (לפחות באזור הנגב והעמקים).
הוא גדל במגוון קרקעות ונזקק להשקיה סדירה. הצמח יתאים גם בהצללה למחצה אך, כמובן, שזה עלול לפגוע בפריחה. הוא מתאים כצמח בודד, משוכה נמוכה או שיחיה.
במשתלות ניתן למצוא לעיתים גם את הזן קולאונמה יפה ׳זהוב׳ 'Coleonema pulchum 'gold . שנים רבות שלא נתקלתי במינים נוספים שהיו בארץ. כמו קולאונמה נאה, קטלאונמה זהובה וקולאונמה לבנה. אשמח מאוד להתעדכן ולגלות אם הן אכן מצויות בגנים ובמשתלות.
אלון התבור Quercus ithaburensis (אלוניים)
לפני כעשר שנים נסעתי עם משפחתי לבילוי בחורשת טל. בעת שבן הזוג והבנות השתכתכו במים, השתרעתי על מחצלת בצילו של אלון התבור עתיק היומין וגדול המימדים לרגע של שלווה.
ספגתי אל תוכי מראה גזעיו האדירים של העץ, ענפיו המפותלים, עלוותו הכהה וצלליתו המרשימה, ולמרות שהיכרותי איתו רבת שנים, היה זה רגע של הראה, ולפתע הבנתי, כי ״אלון התבור הוא העץ הכי יפה בעולם״.
אלון התבור הינו עץ נשיר מאריך שנים, המשתייך לצומח הבר הארץ ישראלי ובאופן טבעי גדל באזור החוף, ההר והעמקים (בנוי הרחבנו את תחום תפוצתו גם לנגב). בטבע יוצר בדרך כלל חברה של יער - פארק, כלומר עצים מפותחים המרוחקים זה מזה שבינהם מרווח גדול. הוא משקף את עונות השנה בצבעי נשירה צהבהבים, גזעים חשופים בחורף, לבלוב ירוק בהיר המתכהה לעת קיץ.
העץ גדל במגוון קרקעות עמוקות (מחול עד לכבדות). למרות שהוא נחשב כעץ חסכן במים, הוא עלול לסבול בכיסי קרקע רדודים ו/או בעקבות מספר שנות בצורת. הוא גדל הן באזורים חמים ולחים והן ביבשים. מועד הנשירה משתנה בין פרטים שונים אם כי לרוב הוא מאחר לנשור בסתיו ומקדים ללבלב באביב.
השם נגזר מהשורש אל, שכן הקדמונים נהגו להציב תחתיו פסלי אלים. העץ מצוי מכמה מקומות בארץ סמוך לקברי צדיקים.
ויסטריה סינית Wisteria sinensis (קטניתיים, פרפרניים)
למעבר לדף הצמח באתר 
סגול לילכי הוא מהצבעים האהבים עלי ובעת שעברתי ״יסורי שאול״ בבחירת צמחים לכתבה זו (יש כה הרבה צמחים, שאני כל כך אוהבת...) הבחנתי שישנם מועמדים רבים שצבע זה מאפיין את פריחתם (בולוסנתוס נאה, מיני לילך, אגפנתוס אפריקאי, מיני בן חצב, טולבגיה תכלילית ועוד), אך לויסטריה יש מאפיינים נוספים ששובים את הלב. הענפים שמתעצים בבגרותם, מפותלים ומשתרגים, העלווה המנוצה בהירה שמצהיבה עם סתיו ואשכולות הפריחה הריחניים שמופיעים לפני העלווה, משתלשלים משפע מספר שבועות מועט, ומסמלים את בוא האביב. אין ספק שלויסטריה יש נוכחות, ואין מראה מענג מסוכה, שעטופה בענפיה ובאשכולותיה.
הויסטריה יכולה להגיע לגובה של 6 עד 8 מטר (ולכסות קירות, סוכות ועצים). זהו מטפס אגרסיבי למדי (כולל שורשים תוקפניים) המתאים למרבית אזורי הארץ (להוציא בקעה וערבה) בשמש מלאה והצללה קלה. הוא אמנם גדל במגוון קרקעות אך עשוי לסבול בקרקע גירנית. מידת ההשקיה בינונית עד רבה (פחותה באדמות כבדות ורוויות). הצימוח איטי עד להתבססות ומהיר בהמשך.
מי שמתאווה לאשכולות פריחה לבנים יכול לעשות שימוש בויסטריה הסינית מהזן שפריחתו לבנה או בויסטריה יפנית מהזן שפריחתו לבנה, אך אלו קשים יותר להשגה במשתלות ואיני בטוחה כלל שהם ברי השגה.
הטרומליס קטלבי Heteromeles arbutifolia (ורדיים)
למעבר לדף הצמח באתר 
צמחים מעוצים בעלי מראה ומאפיינים ״ים תיכוניים״ שובים את ליבי בצניעותם, בעליהם הגלדניים לעתים, ובחיוניות שהם משרים למרות התנאים הקשים שאליהם הסתגלו. תכונה נוספת שמושכת את ליבי הינה פירות קישוטיים, המושכים גם ציפורים ומגבירים את ההנאה.
שלושה מינים ים תיכוניים - שני מיני הקטלב (מצוי ומשונן) והער האציל,שלהם מאפיינים דומים, ״התחרו״ מול ההטרומליס הקטלבי להיכנס למדור זה, אך בסופו של דבר בחרתי בצמח שהגיע אלינו מקליפורניה, המאופיין במכבדי פריחה לבנים באביב ובפירות אדומים לאורך כל החורף. זהו עץ נמוך או שיח גבוה (יכול להגיע ל-6 עד 8 מטר) המתאים לגידול במרבית אזורי הארץ, בשמש מלאה ובקרקעות מנוקזות. הוא עמיד לטמפרטורות נמוכות ואינו נזקק לתוספת השקיה רבה. יש להחליט אם מעוניינים לעצבו כעץ ובהתאם לכך לבצע את הגיזום כבר בצעירותו.
הברנתוס חסון Habranthus robustus (נרקיסיים)
צמחי בצל ופקעת משקפים במידה רבה את עונות השנה ומאופיינים לרוב בפרחים גדולים צבעוניים ומרשימים. חלק ניכר מן הגיאופיטים הינם ממוצא ים תיכוני, משירים את עליהם ומתבטאים בעיקר בסוף החורף ובאביב.
ההברנתוס החסון שהגיע אלינו מברזיל אינו יוצא דופן. עליו הסרגלים נוכחים מרבית השנה (הם עלולים לנשור בעונות מסוימות ולחזור שוב) ופעמוני הפריחה הוורודים מופיעים בחודשי הקיץ. מראהו צנוע יחסית ואינו בולט למרחקים, אך כשמתקרבים מגלים את קיסמו.
זהו צמח ״ חסכן במים ״ היכול לגדול בכל אזורי הארץ בשמש מלאה ובהצללה קלה. כמרבית הגיאופיטים יזדקק לאדמה מנוקזת אם אך נספק לו את התנאים המתאימים נתענג על מראהו תקופה ממושכת. יש הנוטים להתבלבל בין ההברנתוס החסון לזפירנתס גדול פרחים שפורח בסוף הקיץ ובסתיו בפרחים פעמונים ורודים שצבעם עז יותר.
אגרונומית, ראש תחום הנדסת הצומח וגנים בוטנים בשרות ההדרכה והבקצוע במשרד החקלאות ופתוח הכפר. וכן מנהלת מקצועית למועצת הגנים הבוטניים.
