הנימוק הנפוץ ביותר לטובת צמחי הבר בגן הנוי, הוא כי מדובר בצמחים עמידים וחסונים. צמחים שהסתגלו לתנאי הארץ הקשים ויכולים להם. מדובר בצמחים, שאינם זקוקים לתוספת השקיה או הזנה, עמידים בפני פגעים ואינם דורשים עבודה רבה. האם זה נכון ?

למעבר לחלק ב׳ של המאמר

צמחי בר משולבים לרוב בגן הנוי, על פי תכונותיהם הגנניות ולא בהתאם לתפיסה כוללת. בחלקו הראשון של המאמר עמדתי על הערך הרגשי הקיים כלפי צמחי הבר וכן תיארתי את חשיבותם לשימור המערכת האקולוגית הקיימת בארץ.

בחלק זה של המאמר, אמשיך ואפתח את הדיון בשאלה: כיצד מיישמים ומגבירים את השימוש בצמחי הבר בגן הנוי ואתן דוגמאות מהנעשה בתחום זה בגני הארץ.

למעבר לחלק א׳ של המאמר

הדעות חלוקות לגבי רמת האחזקה שדורש גן צמחי תבלין וריח,  אך בהינתן התנאים המתאימים, אין ספק שמדובר בגן שצמחיו מספקים לבעליהן עוד צרכים בנוסף לנוי.

מתוך רצון לקבל כיסוי מהיר של השטח מרבית הגננים שותלים צמחים צפוף מדי. צמח שמגיע לקוטר של 3-2 מ´ נשתל במרווחים של 1 מ´ ו- 0.5 מ´ מהמדרכה, התוצאה שתוך שנה הצמח מכסה את המדרכה ויש לגזום מספר פעמים בשנה לפינוי המדרכה.